אתם מוזמנים ליהנות מן העמוד החדש של קסם:
“מקצוע החודש”!

מה עושה פילוסופית?
איך נראים חייו של צייר?
מי בונה חלליות?
ומה זה בִּיוֹטֶק?

איך נדע מה מעניין אותנו ובמה אנחנו אוהבים לעסוק, אם לא נכיר את האפשרויות? זוהי גרסת האינטרנט לטעימות מן הספר “מה נעשה כשנהיה גדולים”, שכתיבתו נשלמת כעת והוא יוצע לרכישה כאן.

רשימות “השבוע בהיסטוריה לילדים” נמצאות כאן למטה בהמשך הדף. לעת-עתה עמוד זה אינו מתעדכן.

קריאה מהנה!

יום הולדת שמח לדייוויד יום (David Hume), הפילוסוף שגרם לנו לשאול את עצמנו:

האם השמש תזרח מחר?

דייוויד יום נולד ב-7 במאי, 1711, או ב-26 באפריל באותה שנה (לפי שיטת תיארוך אחרת). הוא היה פילוסוף ספקן, כלומר - הוא הטיל ספק ביכולת שלנו לדעת משהו באופן וודאי; ואמפיריציסט, כלומר - הוא סבר שאנו רוכשים ידע על העולם בעזרת הנסיון, ולא בעזרת המחשבה הטהורה.

התרומה החשובה ביותר של יום לפילוסופיה היא כנראה “בעיית האינדוקציה”. גם אם איננו יודעים זאת, אנחנו משתמשים באינדוקציה כל הזמן, החל בינקות:

השלכנו צעצוע פעם אחת, והוא נפל לרצפה. בפעם השנייה בה השלכנו משהו, גם הוא נפל לרצפה. אחרי כמה פעמים נוספות, אנחנו כבר די משוכנעים שאם נזרוק משהו, הוא ייפול לרצפה. אחרי עוד זמן-מה, אנחנו כבר מצפים שדברים יפלו מטה אם הם מושלכים או נופלים. זוהי בדיוק האינדוקציה.

יום, כמובן, הסכים לכך שאם דברים נופלים למטה בכל פעם שהם נזרקים או נשמטים, סביר מאוד להניח שזהו חוק טבע, וכי בכל פעם שבה משהו יפול או ייזרק, הוא יגיע לקרקע (אלא אם משהו יעצור אותו בדרך). אולם, ככל שזה נשמע הגיוני, מתברר שקשה מאוד - אולי אף בלתי-אפשרי - להצדיק את ההנחה הזאת.

קחו לדוגמא עורבים. ראיתם פעם עורב שלא היה שחור? אפשר להניח שלא ראיתם, מאחר שכפי שכולנו יודעים, כל העורבים הם שחורים. אבל איך אנחנו יודעים זאת? האם מישהו ראה את כל העורבים, אלה שחיים כיום, אלה שחיו אי-פעם בעבר ואלה שיחיו אי-פעם בעתיד? כמובן שלא. כלומר, עלינו להניח שבכל פעם בה נראה עורב, בכל זמן שהוא בעתיד, הוא יהיה בהכרח שחור - וזאת על בסיס תצפיותינו בעבר.

במילים פשוטות יותר: לפעמים אנחנו לא מכירים את כל המקרים, ואין שום אפשרות שנכיר את כולם. העורבים הם דוגמא טובה: אף אדם אחד אינו יכול לראות את כל העורבים מכל הזמנים, הווה, עבר ועתיד. במקרים כאלה, אנחנו משליכים - כלומר, מסיקים מסקנות - ממספר מקרים לכולם: אנחנו מניחים שאותו הכלל חל על כולם. אבל זכרו, למשל, שפעם חשבו באירופה שכל הברבורים לבנים. רק במאה ה-17 גילתה אירופה את הברבורים האוסטרליים, השחורים. זוהי רק דוגמא אחת לבעיית האינדוקציה…

עכשיו גם תוכלו להבין למה הוריכם לא מרשים לכם, לפעמים, לעשות דברים שבעיניכם הם בטוחים לגמרי. אתם יכולים לטעון: “אבל אני (או חבריי) עשינו זאת כבר עשרות פעמים, ושום דבר לא קרה!” - אבל הוריכם יענו - “נכון, אבל משהו עלול לקרות”. ברבור שחור, אם להשתמש בדימוי מהדוגמא הקודמת, עלול להתגלות…

עד כמה משמעותית האינדוקציה לחיים שלנו? כפי הנראה, משמעותית ביותר. זכרו את התינוקות והילדים, הלומדים על גרביטציה - כוחו של כדור-הארץ, המושך כל דבר כלפי הקרקע. חשבו על התנהגותכם עם הוריכם, עם חבריכם, עם מוריכם - עם כל אדם סביבכם: “בדרך-כלל, אם אני מתחצפ/ת, אני לא מקבל/ת מה שבקשתי. כנראה שכדאי לבקש יפה”.

“בסדר”, תאמרו, “אז לא ראינו - ואנחנו גם לא יכולים לראות - הכל. אבל מה ביחס למתימטיקה? האם לא ברור ש- 3+2 תמיד יהיו שווים 5?”

ובאמת, מה אתם חושבים? מה ההבדל בין טענות כמו “כל העורבים שחורים” לבין טענות כמו “שלוש ועוד שתיים הם חמש”? האם בעיית האינדוקציה קיימת בכל הטענות?

יום שמח, כדור-הארץ!

ה- 22 באפריל הוא “יום כדור-הארץ” - יוזמה אמריקאית שהחלה ב- 1970. הרעיון הוא לעורר מודעות לנושאים סביבתיים, ובתקווה, להפוך לידידותיים יותר כלפי כוכב-הלכת היפה שלנו.

האינטרנט עמוס ברעיונות נפלאים להעסקת הילדים ביום כדור-הארץ, אלא שרובם המכריע כתובים אנגלית. הנה, למצער, שני אתרים בעברית, העוסקים בנושאים קרובים:

עולם המיחזור מציע רעיונות יפים לפעילויות יצירה בחומרים ממוחזרים;

“סבבה”, אתר הילדים המשרד להגנת הסביבה, הוא רעיון מצוין, אלא שקשה מאוד להתמצא באתר. הנה, לפחות, רשימת קישורים נרחבת ומגוונת למדי שהוא מציע, תחת הכותרת “ירוק ברשת”.

עוד אי-אלו קישורים רלוונטיים ניתן למצוא באתר “חינוך עולמי”.

באנגלית, לעומת זאת, ההיצע רחב, מגוון ומעניין, ולא כולו מחייב שליטה באנגלית. חלק מרעיונות היצירה, למשל, אפשר להבין בעיקר מן התמונות. שווה לנסות:

פעילויות ליום כדור-הארץ של אתר DLTK - זהו אתר מומלץ ביותר בכל יום, וכתמיד, גם ליום כדור-הארץ הוא מציע פעילויות יצירה יפות ומקוריות.

Kaboose.com גם הוא אתר מומלץ ביותר לכל ימות השנה. הקישור כאן הוא לעמוד פעילויות יום כדור-הארץ שלהם, הכולל משחקים, יצירה, חידונים, שיעורים ועוד.

Meet Me at the Corner - פגשו אותי בפינה - היא יוזמה נהדרת, המזמינה ילדים לצלם, לקריין ולשלוח סרטוני ווידיאו המציגים את פינתם-הם בעולם. יש כאן גם פעילויות לימודיות. יפהפה!

Apples4theTeacher - “תפוחים למורה” -מציע דפי צביעה נחמדים מאוד ליום כדור-הארץ.

דפי-צביעה נוספים, וכן פעילויות מגוונות נוספות, ניתן למצוא באתר EcoKids.

אתר TIME לילדים מוצא, כהרגלו, זוויות חדשות ומעניינות להתבוננות בנושא, כולל דו”ח של כתב-ילד על “בית חכם”.

לבסוף, האתר PlanetPals מציע מגוון רחב של קישורים רלוונטיים: שיעור במיחזור; משחקים אינטראקטיביים; דגל יום כדור-הארץ; ברכות “יום כדור-הארץ שמח” בעשרות שפות, וכן הלאה.

ולאחר כל זאת, נדמה לי שישנו לקח חשוב בהרבה שיש להדגיש ביום כדור-הארץ ובכל יום אחר. “פופס”, כפי שכונה לעתים, ניסח אותו בחדות רבה. אני מקווה שתיהנו מן השיר הנפלא הזה, ואל תשכחו להאזין היטב לדברי הפתיחה שלו - תרגום חופשי כאן בהמשך:

“כמה מכם, הצעירים, אומרים לי:
הי, פופס, למה אתה מתכוון, ‘איזה עולם נפלא’?
מה עם כל המלחמות האלה? אתה קורא להן נפלאות?
ומה עם הרעב, והזיהום? גם הם לא ממש נפלאים.
אז אני מציע שתקשיבו רגע אחד לפופס הזקן.
לי נראה, שלא העולם הוא הרע,
אלא מה שאנחנו עושים לו.
וכל מה שאני אומר הוא,
תראו איזה עולם נפלא זה יהיה, אם רק ניתן לו סיכוי!
אהבה, בייבי, אהבה. זה הסוד… כן.
אם הרבה יותר מאיתנו יאהבו זה את זה,
נפתור הרבה יותר בעיות.
ואז העולם הזה יהיה הרבה יותר טוב.
זה מה שפופס הזקן אומר כל הזמן.”

יום נישואין שמח!

חתונתם המלכותית של גרייס קלי (Grace Kelly) והנסיך רנייה (Rainier) ממונקו התרחשה לפני 54 שנים, ב- 18 באפריל (טקס אזרחי) וב-19 באפריל (טקס דת בקתדרלת ניקולס הקדוש).

עוגת החתונה, בעלת שש הקומות, נפרסה בעזרת החרב של הנסיך. אבל זהו לא הפרט המוזר ביותר בסיפורי-האגדה (הממשיים) הכרוכים במלוכה ובנישואין כאחד.

“במסורת הסקוטית של ‘השחרת הכלה’ טרום החתונה”, מסופר בבלוג Eventective, “אורבים לכלה ומכסים אותה בחומרים מלכלכים, כגון ביצים, רטבים, נוצות וכל היוצא בזה…”

בגרמניה, ממשיך הבלוג לתאר, עשויה לצפות לכלה הפתעה נעימה עוד פחות, כאשר חבריה חוטפים אותה, כדי שהחתן יוכל לחפש ולמצוא אותה. מנהג נפוץ יותר הוא שבירת כלים רבים, שעל החתן והכלה לנקות.

סרטון זה (שנתקלתי גם בו באותו בלוג) מראה טקס מהנדי (Mehndi) או חינה - קישוטים עדינים ביותר מצוירים על ידיה, זרועותיה וכפות-רגליה של הכלה, דבר האורך שעות מרובות. חינה, כידוע, מקובלת גם במרוקו ובמדינות נוספות, ובקרב יוצאיהן בארץ; במרוקו נהוג גם, לדברי WiseGeek, “לחגוג חתונות במשך עד שבעה ימים, [וכן לקיים] ‘מסיבות ריהוט’ כדי להכין את ביתו העתידי של הזוג”.

נראה כי מגוון הצורות של חגיגות נישואין רחב מכפי שאנו מכירים. המגוון והאפשרויות השונות מעלים גם מחשבות ביחס למקום המסורת בחיינו: במקרה של התנגשות בין השניים, במה נבחר - שימור המסורת, או נאמנות למה שאנו רואים כנכון ומוצדק?

אותה שאלה עצמה עולה, בעשורים האחרונים, גם ביחס לעצם מוסד המלוכה. האם מסורת יקרה זו מוצדקת בעולם של היום?

במקומות מסוימים בעולם המלוכה עדיין מנהלת בפועל את ענייני הממלכה, ואינה מהווה תפקיד מסורתי בלבד. אולי תופתעו לדעת שגם ילדים מומלכים לעתים!

ריצ’רד השני הפך למלך אנגלית בשנת 1377 בגיל עשר. מארי, מלכת הסקוטים, הוכתרה למלכה ב- 1543, כאשר הייתה עדיין תינוקת בת כחצי שנה! השיא שייך לאלפונסו השמיני, מלך ספרד, שהוכרז כמלך עם לידתו - וזאת בתקופה מודרנית בהרבה, ב- 1886.

אך המלך החי הצעיר ביותר הוכתר למלוכה בשבוע זה ממש, ב- 18 באפריל!

המלך אוֹיוֹ (Oyo) מממלכת טורו (Toro) האוגנדית הומלך למעשה בהיותו בן שלוש, אבל - כמו ילדים מלכים אחרים - הוא קיבל את סמכויות השלטון רק כעת, בגיל 18 (בתקופות עתיקות יותר היה גיל הכשירות נמוך יותר).

המלך החדש הכריז את תכניותיו לשנים הקרובות: הוא מבקש לדאוג לכך שלכל אזרח יהיה די אוכל לאכילה, אגירה, ומכירה לשם יצירת הכנסה. הוא הדגיש גם את רצונו לשפר את הבריאות ואת החינוך.

שאלה לילדים: אילו אתם בשלטון, מה הייתם רוצים להשיג? בהנחה שאי-אפשר להשיג הכל, מהן הקדימויות שלכם, כלומר, מה חשוב ביותר?

יודעים מתי הומצא המחשב?

תשובה אחת היא: הגרמני קונרד זוסה (Konrad Zuse) הגיש בקשה לרישום פטנט על מכונת חישוב אלקטרו-מכנית ב- 11  באפריל, 1936.

Z1 - המחשב הראשון שבנה זוסה - בסלון בית הוריו, ב- 1938

תשובה אפשרית אחרת היא: תלוי. איך אתם מגדירים “מחשב”? רבים מזכירים, למשל, את המתמטיקאי האנגלי צ’רלס בבאג’ (Charles Babbage), שהמציא ב- 1812 “מנוע אנליטי”, הנחשב לאבי המחשב המודרני.

גרסה מעט חדשה יותר של החשבוניה הותיקה

WikiAnswers - אתר התשובות של “ויקיפדיה” - הולך עוד רחוק יותר: “ה’מחשבים’ המוקדמים ביותר”, נטען שם, “היו מכשירים מכניים שנועדו לסייע לאנשים לערוך חישובים. המכשירים, או הכלים, הראשונים הידועים הם מקלות החשבון [אנגלית: Tally Sticks] משנת 35,000 לפנה”ס לערך”. כמו-כן, נזכרת כאן החשבוניה, “שהומצאה, כנראה על-ידי הבבלים או הסינים, בסביבות שנת 2,400 לפנה”ס”.

“מחשבים” עתיקים אלה לא היו אלא כלי-עזר בחישוב. עתיד המחשבים המודרניים, לעומת זאת, שאפתני בהרבה: מחשבים, המבוססים על רשתות נוירונים, מנסים לחקות את פעולת המוח האנושי. כיצד, באמת, פועל המוח? האם הוא בסך-הכל מעין מחשב משוכלל ביותר? האם נוכל אי-פעם להבין את אופן פעולתו לאשורו, ואולי לחקות אותו באופן מלאכותי? ואם כן, האם יהיה זה דבר טוב? רע? ואולי, כפי שקורה תכופות, דבר שונה מאוד, בעל השלכות שליליות וחיוביות כאחד?

לפני שתציגו שאלות אלה לילדיכם - דבר שאני מקווה מאוד שתעשו, וכן, שלא תשכחו לשתף כאן בתובנות הנהדרות שבלי-ספק תקבלו מהם בתגובה - כדאי להסביר להם (ולעצמנו) מעט על אופני הפעולה, הן של המחשב והן של המוח.

אתר מוזיאון המדע בירושלים מציע עמוד המוקדש לחקר המוח, ובו מוצגים מקוונים ורעיונות לפעילות בבית.

גם באתר סנונית עמוד המוקדש למוח, ובו פעילויות, משימות והסברים על מבנה המוח, תפקודו והקשר שלו  בעיקר לחושים.

לילדים קוראי אנגלית, ולאלה שהוריהם מוכנים לסייע להם באנגלית, מומלץ ביותר לשייט לאורכו ולרוחבו של אתר מצוין שהקים ד”ר אריק צ’דלר - “Neuroscience For Kids”: ניתן למצוא כאן משחקי און-ליין, משחקי אוף-ליין (עם תזוזה פיזית אמיתית!!), ניסויים ופעילויות יצירה, שילמדו ילדים (ומבוגרים) סקרנים פרטים מרתקים על פעילות המוח. אפשר למצוא כאן גם דפי צביעה, וכן “אלף-בית” (לועזי) “חרות” במוח - אל תחמיצו!

על המחשב ודרכי פעולתו ניתן ללמוד כאן, באתר שפיתחו רותם טויסטר ובועז יגודינר. אמנם, ההסבר הוא מילולי בעיקרו ואינו פונה במיוחד לילדים, ועם זאת הוא בהיר ומאורגן היטב.

על הבסיס הבינארי, העומד בבסיס פעולת המחשב, ניתן ללמוד באתר “זוטופדיה”, ולהשתמש בממיר הנחמד בין הבסיסים - עשרוני, בינארי, הֶקְסָדֶצִימָלִי ואוּנָארי (אפשר ליהנות גם בלי לזכור את המילים המסובכות). כאן אפשר גם להקליד מילים (בריבוע הירוק מימין) ולקבל את ערכן הבינארי. הנה, למשל, הגרסה הבינארית ל”השבוע בהיסטוריה לילדים”:

01010100 01101000 01101001 01110011 00100000 01010111 01100101 01100101 01101011 00100000 01101001 01101110 00100000 01001000 01101001 01110011 01110100 01101111 01110010 01111001 00100000 01100110 01101111 01110010 00100000 01001011 01101001 01100100 01110011

לסיום, אפשר להשלים את הידע בשני משחקים המבוססים על השיטה הבינארית: משחק קלפים בינארי - נסו ותראו אם תוכלו לגלות איך הוא עובד; ומשחק בינארי של חברת סיסקו, בו תוכלו לבדוק את יכולתכם בהמרה בין הספירה העשרונית לבינארית.

שיהיה לנו שבוע 01100111 01110010 01100101 01100001 01110100!

השבוע מתחיל בערב פסח (הערב, 29 במרץ), ונגמר ביום ראשון של פסחא (4 באפריל). יתרה מכך, זוהי אחת השנים הנדירות בהן נחגג הפסחא באותו התאריך על-ידי כל זרמי הנצרות.

בבסיסם, הן סיפור הפסח והן סיפור הפסחא מספרים על מלחמות או שנאה. בו-בזמן, עם זאת, שורשי שניהם נטועים הרחק בטקסי האביב הפגניים, החוגגים את ההתחדשות ואת הפריון.

אני רואה בכך אירוניה מרגיעה: אם נניח בצד את המלחמות והמחלוקות, הרי כולנו צאצאיהם של אותם יצורים פשוטים, שפחדו מהחושך (שדים דמיוניים) והתרגשו מהתחלות חדשות.

סנדרו בוטיצ’לי תיאר את “לה פרימוורה” - האביב - באופן משובב למדי בציורו זה. גם למוזיקה דרך יחודית משלה לתפוש דברים. איגור סטרווינסקי, למשל, התרשם מאוד מטקסי האביב הפרימיטיביים, והותיר לנו מזכרת מרשימה מאוד מהתרשמותו. תוכלו להאזין לה בליווי האנימציה של וולט דיסני (מתוך הסרט “פנטזיה”), המתארת את התפתחות החיים. סטרווינסקי עצמו לא היה מרוצה מפרשנות זו - הוא טען שדיסני לא הבין את המוזיקה שלו. דיסני, כמובן, שמר על זכותו להבין את המוזיקה כרצונו, וטוב מאוד שכך! ראשית, מפני שיצירת האנימציה הזו בעצמה מרהיבה, ומתאימה למוזיקה ככפפה ליד; שנית, מפני שחופש הפרשנות של יצירת אמנות הוא מרכיב חשוב של האמנות עצמה.

מסביב - פריחה, הילדים - בחופשה; הנה כמה רעיונות מוצלחים ליהנות מהאביב באופן פעיל יחד עם ילדיכם:

- ראשית לכל, צאו החוצה אל הטבע. כדאי מאוד לצייד את הילדים במגדיר או מדריך כלשהו לצמחים, חרקים או ציפורים; זכוכית מגדלת ו/או משקפת, ומחברת, כדי לכתוב ולתאר בה את ממצאיכם.

- אם יש לכם כן-ציור, קחו אותו איתכם במכונית, יחד עם נייר וצבע. יש מעט מאוד דברים מעוררי-השראה כמו ציור הטבע באוויר החופשי…

- ניסיתם פעם את כוחכם בבישולי שדה? הנה רעיון מקסים ומקורי מאת מישהי המתכנה “אפריל-מאי”: בניית תנור סולארי (הרעיון השלישי בעמוד):

“כל אחד מאתנו לקח קופסת נעליים וציפה אותה מבפנים בנייר-כסף, כאשר החלק המבריק בצד הנראה. לקחנו שיפודים ותקענו אותם לאורך הקופסא. ציפינו אותה בכיסוי פלסטיק, והנה תנור! הדברים המוצלחים ביותר שבשלנו היו מרשמלו ונקניקיות. פשוט הניחו בחוץ במזג-אוויר שמשי. הילדים נדהמו! בנוסף, כך משיגים שיעור במדע וכיבוד בו-בזמן”.

חגים שמחים, ושיהיה לנו שבוע מלבלב!

מכירים את הסיפור על הסרט הראשון שנעשה אי-פעם, בו נראתה רכבת נכנסת לרציף, ובתגובה, הקהל המבועת קם על רגליו ונס מן האולם?

הַכירו את אוגוסט ולואי לומייר, האחים הצרפתים שיצרו את הסרט. הם היו בניו של קלוד-אנטואן לומייר, בעל מפעל לייצור מכשירי צילום, ושניהם עבדו במפעל של אביהם - לואי כפיזיקאי, אוגוסט כמנהל.

האחים לומייר אכן יצרו את הסרט המדובר; עד כאן הסיפור נכון. אך הסרט כנראה לא היה הראשון שהוצג. התאריך המדויק של הקרנת הקולנוע הראשונה בהיסטוריה שנוי במחלוקת - יש מקורות המזכירים את ה- 22 במרץ, 1895 (בדיוק לפני 115 שנה), ויש הטוענים ל- 19 במרץ באותה שנה. כך או כך, התכנית כנראה לא כללה את “הגעת הרכבת לתחנת לה-סיוטה”, אלא כמה סרטים קצרצרים אחרים, באורך של 40-50 דקות כל אחד. למשל, נכלל בה הסרטון הראשון - אכן - שהוצג מעולם: “פועלים יוצאים מבית החרושת לומייר”.

תוכלו לראות את הסרט הראשון הזה בסרטון כאן למעלה, יחד עם אחרים מסרטי לומייר, כולל סצינת הסלפסטיק הראשונה אי-פעם.

ביחס למיתוס סרט-הרכבת, אין כל עדות לכך שיש בו אמת (אף שיש להודות שזה סיפור מאוד נחמד). לעומת זאת, האחים לומייר התנסו גם בצילום קולנועי בתלת-מימד, והציגו, בהזדמנות אחרת, סרט של רכבת מגיעה לתחנה - בתלת-מימד. ייתכן בהחלט שהקהל ההמום, שצפה ברכבת יוצאת מן המסך ומתקרבת אליו באופן מוחשי, נמלט על נפשו בזעקות אימה.

באיזה סוג של יצירת קולנוע התנסו ילדיכם עד כה? אף סוג?! טוב, בהחלט הגיע הזמן להתחיל. הנה כמה הצעות:

יצירת “ספרון אנימציה” (flipbook):

יצירת זואטרופ (גליל שחור עם חריצים, שבצפייה בין חריציו בעת שמסובבים אותו במהירות מתגלה האנימציה):

אולי תעדיפו גרסה פשוטה בהרבה לזואטרופ:

תוכלו גם לעזור לילדים לצלם סרט מצויר: אין צורך לצייר כל תמונה במלואה; אפשר להשתמש בשקפים לציור רקעים שאינם משתנים, ולהזיז את השקפים לכל צילום לפי הצורך. זוכרים? - ראינו איך עושים זאת בסרטון של וולט דיסני בפוסט על האחים גרים!

כמובן, אפשרות מצוינת היא לביים סצינה ולצלם אותה, או לצלם “סרט תיעודי”; אפשר לבדוק ולהתנסות בשינוי מרחק המצלמה, מהירות התנועה שלה, צילומי תקריב (קלוז-אפ), “קאטים”…

שיהיה לנו שבוע מלא-דמיון!

קסם.קום מפרסמת את הפוסט הזה בטמבלר.קום ומציגה אותו גם בבלוגר.קום. יש לה גם עמודים בפייסבוק.קום, טוויטר.קום, יוטיוב.קום, סליידשר.קום ופליקר.קום.

קיבלתם סחרחורת? אני בהחלט כן. ואני יכולה להצביע על הראשון שפתח במערבולת הזו: symbolics.com, הדומיין (כתובת אתר ראשית יחודית) הראשון בהיסטוריה, שנרשם בדיוק לפני 25 שנים, ב-15 במרץ 1985.

ומה הקשר של דוט.קום - עם או בלי בועה - לילדים? הו, קשר חשוב מאוד. רוב ההורים מוטרדים בשאלות הקשורות למשך הזמן שילדיהם מבלים מול המחשב ככלל, ובגלישה באינטרנט בפרט; עד כמה ילדיהם בטוחים בעת הגלישה, וגם עד כמה בטוח כרטיס האשראי שלהם עצמם.

אלה נושאים חשובים, אבל יש נושאים נוספים, חשובים לא פחות, שצריכים להטריד אף הם את מנוחת ההורים. עד כמה ילדינו מתמצאים באמת במחשב ובאינטרנט? נראה שהם יודעים יותר מאיתנו, אבל האם הם באמת יודעים דברים מועילים? והאם הם יודעים כיצד לנצל את הידע הזה?

הנה הצעה לייעול השעות שהם מבלים מול המחשב: למדו אותם משהו שהוא אכן חיוני! במקום רק לשחק, הם יוכלו לעשות את צעדיהם הראשונים - תוך כדי משחק! - בעולם המרתק - וכיום, ההכרחי כמעט - של היזמות. כל זאת איך?

ראשית, תנו להם ללמוד כמה תוכנות חיוניות. כל דבר עשוי להתברר כחיוני; אפילו משחקים, כמובן (אולי ירצו להיות מפתחי משחקים, ויצטרכו לדעת כל מה שניתן על עולם המשחקים). ובכל זאת, אפשר להצביע על כמה דברים בעלי סיכוי גבוה במיוחד להתברר כיעילים. נסו לעניין אותם בלימוד כישורים בסיסיים: עיבוד תמלילים לילדים שזה עתה למדו לקרוא ולכתוב; אקסל למי שהשתלטו על לימודי החשבון; תוכנות גרפיקה, יצירת סרטים - כל דבר. לא מסובך להפוך את העניין למעניין: אל תקלידו סתם מילים - תנו לילדים להמציא סיפורים, או לערוך עיתון משפחתי; אל תזרקו פנימה סתם מספרים - חַשבו כמה הפתעות צריך למוזמני יום-הולדת; אל תציירו סתם - עצבו הזמנה, וכן הלאה.

בשלב הבא, כדאי מאוד שהילדים (אם ירצו; אבל אתם - תציעו!) יתחילו לכתוב בלוג. למה? - כדי לאפשר להם להתבטא; לאפשר להם ללמוד מה רצוי ומה אינו רצוי בכתיבה ופנייה לקהל; לאפשר להם למצוא את הנישה שלהם, לקבל משוב, להגיב… בכל מקרה, הכרחי שתעקבו אחר הבלוגים של ילדיכם. שמרו והישמרו מפני תגובות בלתי-רצויות, פרסום פרטים אישיים וכד’ - כל זאת, כאשר מדובר בילדים גדולים יותר, בעיקר בני-נוער. לא מפני שאין צורך לפקח על בלוגים של ילדים צעירים יותר - ההיפך הגמור מכך: במקרה זה, עליכם להיות מנהלי הבלוג. האם תאפשרו לעצמכם להסתכן בכך שגורם בלתי-רצוי יגיע לילדכם, באמצעות תגובה או מסר? - וודאי שלא: סננו בעצמכם את התגובות, ואשרו כל פרסום מראש.

מה הלאה? - עכשיו אפשר לממש היבט נוסף של תופעת הדוט-קום: הפעילות היזמית. האם ילדיכם הרוויחו אי-פעם כסף משלהם? ישנן דרכים רבות בהן הם יכולים לעשות זאת, חלקן שמרניות יותר, חלקן חדשניות יותר. כך או כך, הדרכים הישנות והטובות - שמרטפות, רחיצת מכוניות, מכירת מיץ ועוגיות מעשה-ידיהם וכן הלאה - יעילות בדיוק ככל דרך אחרת ללימוד מיומנויות בסיסיות ונדרשות ביותר: איתור קהל-מטרה, גילוי הצרכים והרצונות שלו, תמחור, שירות לקוחות… אם ילדיכם חושבים שכל זה מעצבן, אולי מוטב שיחכו עוד מספר שנים. רוב הילדים, עם זאת, יהיו מאושרים מהיכולת להרוויח כסף בעצמם, וזהו כר פורה ליצירתיות - שלכם ושלהם גם יחד: אולי יוכלו ליצור בעצמם עבודות-יצירה למכירה? לקרוא ספרים לילדים צעירים יותר, או לעזור בספריה באופן אחר? לדאוג לחיות-מחמד? אולי לזרוע זרעים, ולמכור את השתילים שינבטו?

פה ושם נראים ניצני פעילויות יזמיות לנוער גם בארץ, אך הרשת מאכזבת מאוד מבחינת ההיצע בעברית בתחום זה. כדאי, בכל זאת, לעשות את המאמץ ולתווך לילדים כמה מן האתרים דוברי-האנגלית בתחום זה, כמו משחק יפהפה זה: מקימים דוכן לימונדה וירטואלי; מחשבים עלויות, רווחים והפסדים; קובעים מחיר תוך התחשבות במשתנים שונים - מזג האוויר, עמידות המצרכים, טעמו של קהל-היעד…

כמובן, המונופול הישן והטוב עדיין יכול ללמד ילדים רבות על כסף (השתדלו להמנע מגרסאות הכוללות כרטיסי-אשראי במקום שטרות); ישנן גם גרסאות אונליין. כמה משחקים נוספים ניתן למצוא באתר ביזקידס.

שיהיה לנו שבוע מניב, ואל תשכחו לשתף ברעיונות עסקיים מעניינים שמעלים ילדיכם!

ב- 10 במרץ, 1876, היה אלכסנדר גרהם בל הראשון שהציג טלפון פועל. המשפט הראשון שנאמר בטלפון היה: “מר ווטסון, בוא הנה - אני רוצה לראות אותך”, ועל כך הגיב מר (תומס) ווטסון, שהאזין לטלפון בחדר הסמוך, בכניסה לחדר. אפשר אולי לכנות זאת “מילים (וצעדים) קטנים לשני אנשים, צעד גדול לטכנולוגיה האנושית”?

בכל מקרה, בל לא היה הראשון - ולפחות, לא היחיד - להמציא מכשיר טלפון. אלישע גריי פיתח המצאה דומה באותו הזמן, ושני הממציאים הגישו בקשה לרישום פטנט באותו היום ממש - אלא שבל הצליח להקדים בכמה שעות.

כדאי לתת לילדים להתנסות ב”טלפון” משלהם!

הטריק הישן הזה עדיין עובד (הפלא ופלא, הפיזיקה לא השתנתה!):

קחו שני מיכלי פלסטיק קטנים (של מעדן חלב, למשל), חוררו חור קטן בתחתיתו של כל אחד, והשחילו חוט בין שניהם. שני אנשים יכולים להשתמש במכשיר אחד כזה, אבל כדאי שיהיו שניים - כך יוכל כל אחד להחזיק בפומית (הצד של שפופרת הטלפון המשמש לפה) ובאפרכסת (הצד המשמש לאוזן) במקביל. נסו לראות מה נדרש כדי שהטלפון שלכם יעבוד. האם הוא עובד בכל מקרה? אם לא, נסו להתרחק קצת זה מזה. מעניין… מדוע זה עובד רק כאשר החוט מתוח לגמרי?

תוכלו לנסות ולהשתמש בכמה סוגי חוטים, ולהתחיל לחוש את הרמז לפתרון: כאשר החוט מתוח, גורם לו הצליל לויברציות (תנודות בקצב קבוע). התנודות הללו מניעות את גלי הקול עד לצד השני, ומאפשרות למשוחחים לשמוע ולהשמע. חוטים מסוגים מסוימים יעבדו טוב יותר מאחרים. אולי תתנסו ותבדקו מה קורה עם חוטים מסוגים שונים, או באורכים שונים?

אם אתם כבר בעניין ניסויים פיזיקליים בגלי-קול, למה שלא תכינו מיקרופון משלכם?

נחזור לבל ולמלחמת-הפטנטים שניהל: למרבה ההפתעה, נצחונו בתחרות על רישום הפטנט לא הייתה הצעד האחרון בסיפור. שתי מאות (!) מאורח יותר - ב- 2002 - הכריז הקונגרס האמריקאי על אנטוניו מוצ’י - שנפטר, כמובן, זמן רב לפני כן - כעל ממציא הטלפון. מוצ’י עצמו תבע את בל בזמנו, אך נפטר במהלך התנהלות המשפט. גלגלי הצדק טוחנים לאט, נאמר כבר מזמן.

השבוע אינני מצרפת רעיונות להפעלת הילדים, כרגיל; במקום זאת, אני מבקשת להפעיל אתכם - ההורים - למחשבה על הגישה שאתם מפתחים אצל ילדיכם לרעיונות של חירות, שוויון, גזענות ודעה קדומה, אפילו בלי להרגיש.

מספר אירועים התרחשו בהיסטוריה של השבוע הנוכחי:

ב- 1 במרץ, 1692, הואשמו שלוש הנשים הראשונות בעיסוק בכישוף בעיירה סיילם.

באותו יום ב- 1780, לעומת זאת, הייתה פנסילבניה המדינה האמריקאית הראשונה שהעבירה חוק כנגד העבדות (אף כי חלקי, ומתייחס לתינוקות שנולדו מאותה עת ואילך בלבד).

שוב באותו תאריך, הפעם ב- 1912, הייתה איזבלה גודווין הבלשית-האשה הראשונה שמונתה בארה”ב.

כיצד קשורים מאורעות אלה - ורבים אחרים - זה לזה? כולם משקפים חלקים מן החשיבה של תקופתם ומקום התרחשותם בנושאי שוויון זכויות, חירות ודעות קדומות.

מהו, למעשה “שוויון”? האם פירוש הדבר שכולנו זהים? כמובן שלא, שכן ברור מאליו שאיננו זהים.

לעומת זאת, האם אין זה נכון שחלקנו דומים בדיוק זה לזה, בעוד שאחרים שונים, אך דומים בדיוק ביניהם?

חשבו על הטענות הללו, למשל:

* בנות (או נשים) הן רגישות.

* בנים (או גברים) הם החלטיים.

* יהודים הם חכמים.

* אפרו-אמריקאים הם אתלטיים.

האין אלה מחמאות? דברים שטוב לחשוב או לומר?

התשובה היא לא. ונוסף לכל, אי-אפשר אפילו לומר שהם נכונים.

מדוע הם אינם טובים?

מפני שמקורם בדיוק באותה חשיבה סטריאוטיפית כמו הטענות הבאות:

* בנות (או נשים) הן בכייניות.

* בנים (או גברים) הם ילדותיים.

* יהודים הם חמדנים.

* אפרו-אמריקאים הם אלימים.

בין אם ההכללה מתייחסת לתכונה “טובה” או “רעה”, ההכללה במהותה זהה. מאידך, האם לא ייתכן שהיא נכונה?

מדוע ההכללות לא נכונות?

זוהי שאלה עצומה, שלא ניתן לענות עליה בכמה משפטים, אבל אפשר לספק כמה נקודות למחשבה בזמן שאתם מגדלים את ילדיכם:

* כיום אין לגיטימציה לעריכת מחקרים על ההבדלים הביולוגיים שבין גזעים שונים, מסיבות מובנות. לעומת זאת, לגיטימי ומקובל לערוך מחקרים על הבדלים כאלה בין המינים, על אף שמבחינה אתית מדובר באותו הדבר עצמו.

* המחקר הקיים בנוגע להבדים בין המינים לא הצליח להוכיח הבדלים מולדים בין המינים, שכן הבדלים כאלה לא נמצאו אצל תינוקות וילדים צעירים.

* לעומת זאת, במחקרים מסוימים נראה כי ההבדלים התוך-מגדריים (בין הנשים לבין עצמן ובין הגברים לבין עצמם) גדולים יותר מן ההבדלים הבין-מגדריים.

אני מכוונת למסקנה לפיה כל פרט הוא שונה, וזהו עוול לשפוט אדם כאילו הוא בראש ובראשונה חלק מקבוצת אוכלוסיה מסוימת, ולא בראש ובראשונה הפרט שהינו.

מה אנחנו, כהורים, יכולים לעשות?

תארו לעצמכם את הסיטואציות הבאות:

* ילדתכם הקטנה מכריזה שברצונה להיות מתמטיקאית כשתגדל. אתם מחייכים, ואומרים: “מתוקה, לא עדיף לבחור במשהו נחמד יותר, ולעבוד עם אנשים במקום עם מספרים?” - לא תוכלו אפילו לדמיין איזו השפעה יש לדברים שלכם עליה. אולי היא הייתה עשויה להיות מתמטיקאית דגולה - ומאושרת!. במקום זאת, היא כנראה תזכור כל חייה שאל אחיה דברתם אחרת.

* התינוק שלכם מרים בובה, מסתכל עליכם ומחייך. אתם מגישים לו משאית, ואומרים “הנה משאית, חמודי!” - מחקרים מראים שהורי םאינם מגיבים באותו האופן לתינוקות בנות ולתינוקות בנים המשחקים באותם המשחקים, אף שהעדפות התינוקות זהות בשני המינים. אבל, טוב, זה הרי ישפיע עליהם רק למשך 80-90 השנים הבאות!

* טון הדיבור שלכם רק טיפ-טיפונת גבוה מדי כשאתם אומרים “חמודי, תכיר את השכנים החדשים שלנו”, השונים מכם בצבע העור/המוצא/הדת/…/. ילדים מבחינים בכל.

אנחנו נוטים לפעמים להניח ששנאה, פחד, גזענות ושוביניזם הם מאוד ברורים, וצצים בנסיבות קיצוניות. האמת שונה מאוד. לעתים תכופות, דווקא הרגשות וההתנהגויות העדינים והמרומזים ביותר הם המסוכנים ביותר לחופש ולשוויון. עצם המודעות לנושאים הקריטיים הללו יכולה לעזור בהפיכת העולם למקום טוב יותר לילדינו, בלא הגזמה!

שיהיה לנו שבוע מעורר-מחשבה!